״קגן היה צריך לקבל את הנובל כבר ב־2001״: שני חוקרים ישראלים על אנרי קגן וקנסו סואי
אהוד קינן ומאיר להב הכירו מקרוב את קגן, ולהב עבד גם עם סואי. בראיונות להידען הם מתארים את תרומת הזוכים לכימיה, את ההחמצה שראו בפרס נובל לפני 25 שנה ואת האדם שמאחורי המחקר
ההודעה על פרס נובל לכימיה לשנת 2026 החזירה את פרופ׳ אהוד קינן מהטכניון ואת פרופ׳ מאיר להב ממכון ויצמן למדע אל זיכרון משותף: לפני 25 שנה זכה אנרי קגן בפרס וולף בכימיה לצד ריוג׳י נויורי ובארי שרפלס. כמה חודשים אחר כך זכו נויורי ושרפלס גם בנובל, ואילו קגן נותר בחוץ. ״הייתי בטוח שהוא ייקח את התסכול הזה לקבר״, אומר קינן. השבוע זכה קגן, בן 95, בפרס נובל עם הכימאי היפני קנסו סואי. בשיחות עם הידען מתארים שני החוקרים הישראלים את עבודתו ואת ההיכרות האישית עמו; להב מספר גם על עמיתו סואי.
הפרס הנוכחי ניתן לקגן ולסואי על גילוי אפקטים לא־ליניאריים ואוטוקטליזה בסינתזה אורגנית אסימטרית: דרכים שבהן הבדל קטן בין שתי צורות ראי של מולקולות עשוי לגדול להעדפה משמעותית. ההסבר המדעי המלא שפורסם אתמול בהידען עוסק במנגנונים עצמם. הראיונות מוסיפים את נקודת המבט של עמיתים שהכירו את החוקרים ואת תגובת הקהילה המדעית להכרה המאוחרת.
שנת 2001 עדיין נוכחת בזיכרון
ב־2001 חלק קגן את פרס וולף לכימיה עם ריוג׳י נויורי ובארי שרפלס על תרומתם החלוצית לקטליזה אסימטרית. שניים משלושת חתני פרס וולף — נויורי ושרפלס — קיבלו באותה שנה גם את פרס נובל. הזוכה השלישי בנובל היה ויליאם נולס, ולא קגן. קינן, המכיר את שלושת חתני פרס וולף, רואה בהיעדרו של קגן מן הרשימה אז החמצה קשה. לדבריו, בשיחותיו עמם סיפרו לו נויורי ושרפלס שעבודת קגן הייתה מקור השראה למחקריהם. קינן מתח ביקורת חריפה על החלטת ועדת הפרס באותה שנה.
יש להבחין בין העובדה ההיסטורית ובין הערכתו של קינן. אתר פרס נובל מתעד כי ב־2001 זכו נולס ונויורי על הידרוגנציה בקטליזה כיראלית, ושרפלס על חמצון בקטליזה כיראלית. נולס תרם תרומה מדעית ותעשייתית מוכרת משלו. החלטות ועדת הנובל והדיונים מאחוריהן אינם נחשפים בזמן אמת, ואין דרך לקבוע מן הראיונות מדוע נבחרה אז השלישייה הזאת או אם פרס 2026 נועד לתקן החלטה קודמת.
גם להב, שעבד במעבדתו של קגן בשנות השבעים והתארח בביתו בעת ביקוריו בפריז, זוכר את האכזבה בקהילה אחרי ההכרזה ב־2001. שניהם מפרשים את הזכייה הנוכחית כהכרה שהמתינה זמן רב. להב מדגיש שבין עבודות קגן וסואי יש קשר מדעי ממשי: שתיהן עוסקות בדרכים שבהן העדפה קטנה של אחת מצורות הראי של מולקולה יכולה להתחזק, גם אם כל אחד הגיע לכך באמצעות מערכת אחרת. האפשרות שוועדת הפרס ביקשה במודע לתקן את אירועי 2001 היא פרשנותם האישית, ולא נימוק רשמי של הוועדה.
החלוץ שביקש להמשיך הלאה
קרן וולף מציינת כי קגן הציג ב־1971 שימוש פורץ דרך בליגנדה הכיראלית DIOP ובקומפלקס רודיום לקבלת העדפה גבוהה לאחת מצורות הראי של תוצר ההידרוגנציה. לימים הראו קגן ועמיתיו כי בין מידת ההעדפה בזרז לזו שבתוצר אין בהכרח יחס ישר. הממצא הזה הוא חלק מן העבודה שעליה הוענק לו כעת הנובל.
קינן מתאר את קגן כאינטלקטואל רחב אופקים ואיש ספר, ומספר כי שמע ממנו תסכול מחלוקת המעבדות בצרפת לתחומים מוגדרים ומן הקושי, לדבריו, לקבל מימון כשביקש לעבור לשאלות מחקר חדשות. עבור קינן, הזיכרון הזה ממחיש את המתח שבין חופש החוקר לבין הדרישה המוסדית למחקר שניתן לסווג ולתכנן מראש. זוהי עדותו על שיחה עם קגן, ולא תיאור בדוק של מדיניות המימון הצרפתית בכללותה.
להב זוכר גם צד אישי יותר: בביקוריו בפריז התארח בבית קגן והכיר את משפחתו. לדבריו, קגן היה אדם ענייני, והקשרים בין חברי הקהילה המדעית נשמרו שנים רבות מעבר לעבודה במעבדה.
להב על סואי: מחקר ממוקד וקשר ארוך שנים
בניגוד לקינן, שלא הכיר אישית את הזוכה היפני, להב עבד גם עם סואי. הוא מספר שנפגש עמו לראשונה סמוך לסיום תקופת הבתר־דוקטורט של סואי, פרסם עמו עבודות משותפות וביקר במעבדתו בטוקיו כמה פעמים. סואי אף הגיע לישראל והשתתף באירוע לכבוד יום הולדתו של להב. באחד מביקוריו ביפן נפצע להב ברגלו; הוא זוכר את הדאגה והעזרה שקיבל מסואי.
להב מתאר חוקר שהתמיד במשך שנים בבדיקת תגובה כימית יוצאת דופן, המכונה כיום ״תגובת סואי״, ובחן אותה בגרסאות ובתנאים שונים. בתגובה הזאת תוצר כיראלי מסייע לזרז יצירת עוד תוצר מאותה צורת ראי. כך יתרון זעיר בתחילת הניסוי יכול לגדול מאוד. להב רואה בעבודה זו ובאפקטים הלא־ליניאריים שחקר קגן שתי תשובות ניסוייות לאותה שאלה יסודית: כיצד נוצרת העדפה חזקה לצד אחד בעולם של מולקולות שהן תמונות ראי.
השאלה על כיווניות מולקולות החיים עודנה פתוחה. תגובת סואי היא מערכת מעבדתית מלאכותית, ולא שחזור מוכח של ראשית החיים. בעיני להב, דווקא יכולתם של ניסויים כאלה להראות כיצד העדפה זעירה מתעצמת היא שהופכת את החיבור בין שני הזוכים לבחירה מדעית מובנת.
שאלות ותשובות
האם קגן זכה בפרס וולף לפני פרס נובל?
כן. ב־2001 חלק את פרס וולף לכימיה עם ריוג׳י נויורי ובארי שרפלס. בפרס נובל של אותה שנה זכו נויורי ושרפלס יחד עם ויליאם נולס; קגן זכה בנובל ב־2026 עם קנסו סואי.
האם ידוע שוועדת הנובל ביקשה לתקן את החלטתה מ־2001?
לא. קינן ולהב מפרשים כך את ההכרה המאוחרת, אך זה אינו נימוק רשמי של הוועדה ולא ניתן לקבוע את מניעיה מן הראיונות.
מה החיבור המדעי בין עבודות קגן וסואי?
שניהם חקרו כיצד בתגובה כימית יכולה להיווצר העדפה חזקה לאחת משתי צורות ראי מולקולריות: קגן באמצעות אפקטים לא־ליניאריים בקטליזה, וסואי באמצעות תגובה שבה התוצר מזרז את יצירתו.
המאמר המדעי
- קגן ועמיתיו: אפקטים לא־ליניאריים בסינתזה אסימטרית, 1986
- סואי ועמיתיו: הגברת העדפה כיראלית באוטוקטליזה, 1995
עוד בנושא באתר הידען
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.