הציון העלוב הוא שלנו

הרבה רמזים משונים שלחה המדינה ב-20 השנים האחרונות לעבר עובדי ההוראה שלה – מרביתם מפורשים כמו תלוש שכר עלוב שאינו עומד בשום הלימה למאמץ שהשקיעו בשעות עבודתם ולאחריהן, וחלקם מתעתע ומבטיח כמו רפורמות ענק שלא תוכננו להצליח – אבל נראה שאת האיתות המובהק ביותר ביחס למצבם קיבלו השנה המחנכות והמחנכים ששרדו את המערכת הקורסת, דווקא ממחלקת החינוך של ארגון ה-OECD. שם עידכנו השבוע שבמבחן שמתקיים ברחבי העולם מזה 15 שנים ומודד מיומנות מבוגרים, דורגו המורים בישראל במקום ה-16 מתוך 19, ובכך אישרו סופית את החשד שמדינת ישראל של היום, לא סופרת את האזרחים של המחר.

והציון העלוב הזה אינו של המורים או הגננות – הוא שלנו בלבד, הציבור שבוחר את מנהיגיו לפי עוצמת הווליום שבו יגבירו את פחדיו של האזרח, ולא על פי התמסרותם לאזרחים הקטנים שבדרך. די מפליא שלא שמנו לב איך מתחת לאף נולד כאן שפל חסר תקדים. איך הדחקנו את המחסור החמור שהצטבר לכדי 30 אלף מורים; את המגמה היציבה והמתמשכת של בריחת מורים מהמערכת - אחד מכל עשרה מורים עוזב מיד, כעשרה אחוזים במהלך שנת עבודתם הראשונה ו-23.2 אחוזים בתוך חמש שנים. איך התעלמנו מדיווחיהם של 47.9 אחוזים מהמנהלים על פגיעה באיכות החינוך בעקבות מחסור בכוח אדם; עצמנו עין מול אי-התאמה קיצונית של מורים במקצועות הליבה - כל מורה שני למדעים, מתמטיקה ועברית בבתי הספר היסודיים אינו מחזיק בהכשרה רלוונטית להוראת המקצוע, ושיעור ההתאמה להוראת מתמטיקה ביסודי עומד על כ-51 אחוזים בלבד; ואיך הזנחנו בעיה אקוטית של הידלדלות פונים להכשרת המורים. על פי הנתונים, 8,461 סטודנטים בלבד סיימו את המסלול בשנת 2025, 3,000 מתוכם כלל לא נכנסו לכיתה עם סיום לימודיהם אלא ויתרו על עבודה בתחום.

תגידו מה שתגידו על שר החינוך יואב קיש, הוא בסך הכל נעץ מסמרים אחרונים בארון קבורה של חלום על חינוך שוויוני לכל ילד. קדמו לו שרים ששובצו לסידור עבודה, ממונים שבאו למלא הסכמים קואליציוניים, ורק כמה בודדים שקיוו להפיח חיים במערכת הקורסת וניסו להנשים אותה באמצעים מלאכותיים שלא הביאו שום תוצאה. אלא שהתמסרותו של שר החינוך הנוכחי לכאוס המשטרי שזרעו חבריו במרוצת הקדנציה האחרונה, שותפותו לדבר העברת כספי ציבור למוסדות חינוך שתורמים לבערות ומנטרלים את סיכוייו של הילד החרדי לגדול למבוגר שישתלב בשוק העבודה, וחולשתו הבולטת בתחום המנהיגות – קיש לא השכיל לאחד את תלמידי ישראל תחת אף מטרה משותפת אחת במהלך כהונתו – האיצו את התרחבותם של הסדקים.

קיש, ממש כמו צבי סוכות, בא להרוס מבנים ישנים מבלי לדעת מה ייבנה תחתם. אחריהם המבול. בינתיים המורים מצביעים ברגליים, בורחים בהמוניהם מהתמודדות עם הילדים, הנכדים והאחיינים שלכם. זה הדבר האחרון שהם צריכים על הראש – עבודה סיזיפית סביב השעון תמורת שכר ממוצע ומטה, ובכפוף למגפות ומלחמות במידת הצורך.

העסקה הזאת לא משתלמת, והם מרגישים את זה על בשרם: מדינת ישראל אומנם השנייה בעולם בתקציב החינוך שלה שעומד על כמעט 100 מיליארד שקלים, אבל אף אחד לא מדבר על זה שהיא שיאנית הפיריון העולמי ולפיכך זקוקה לתקצוב בהתאם. כשמוסיפים לזה את נהירתם ההמונית של כוחות הוראה לזרועות מקצועות אחרים, מקבלים תוצאה שמופיעה בשטח בצורה של מחנכת אחת לשתי כיתות, ילדים שאף אחד לא ישים לב למצוקה שלהם, הורים שהתרגלו לפתור את הבעיות שלהם באמצעות מורים פרטיים, ומורים שסופרים את הימים עד החופש הגדול כי נגמרו להם הכוחות לפני פסח.

על הסטודנטים – מנוע קלאסי לשינויים חברתיים, מחאות אזרחיות ומאבקים אידיאולוגיים – אף אחד כבר לא מדבר. בחמש השנים האחרונות הם נשחקו תחת קורונה שכלאה אותם בבית ואחר כך נטחנו במכונות המלחמה – שממנה לא כולם שבו

על הסטודנטים – מנוע קלאסי לשינויים חברתיים, מחאות אזרחיות ומאבקים אידיאולוגיים – אף אחד כבר לא מדבר. בחמש השנים האחרונות הם נשחקו תחת קורונה שכלאה אותם בבית ואחר כך נטחנו במכונות המלחמה – שממנה לא כולם שבו. אלפים רבים עודם מתמודדים עם חובות אקדמיים שיש להשלים, הלוואות שלקחו כדי להציל עסק מתמוטט וצריך להחזיר, או סתם להשתקם מטראומת 7 באוקטובר, כי צריך לחזור לחיים. מקומם הטבעי כאזרחים על קו הזינוק נלקח ובמקומו קיבלו יוקר מחיה מהגיהנום וצו נוסף אחרי שלושה סבבי מילואים, ועל הדרך – הם לא שמו לב כי היו עסוקים בהגנה על המולדת – התאיידה גם המועצה להשכלה גבוהה. חמישה מחבריה פרשו ממנה בחודש שעבר לאחר אישור חוק ההפרדה המגדרית, ונראה שכעת נותר קיש בודד בצמרת. אולי הוא אפילו יצליח להעביר את החוק של חבר הכנסת אביחי בוארון ידידו מהליכוד שהציע בינואר האחרון לקחת את כל סמכויותיה של המל"ג ולהעבירן לממשלה.

וזה לא סתם שהכישלון העצוב של המבחן המסוים הזה – שמשמעותו היא שרטוט מפת המיומנויות של ההון האנושי וניבוי הפיריון הכלכלי והתוצר לנפש שלהן – מגיע אלינו שבועות ספורים לפני בחירות. עכשיו יהיה זה תורו של הציבור להסביר למנהיגים מה חשוב לו באמת.