משבר המים מוכיח: להעביר יותר סמכויות לשלטון המקומי
ההסתמכות על מקור מים עיקרי אחד באזור שלנו היא טעות מיסודה, ואת זה יודעים היטב כל מי שמעורבים בניהול משק המים, שמתכוננים לכל תרחיש חירום אפשרי למתקפות סייבר שמשתקות את תעשיית ההתפלה
רז קינסטליך|
בימים אלה ממש מדינת ישראל חווה את אחד ממשברי המים המאתגרים שידעה, לאחר ההשבתה של מרבית מתקני ההתפלה שלה. סיכון שלא אמור היה להפתיע אותנו והיה כתוב על הקיר כבר תקופה ארוכה. המדינה, שהצליחה להמציא את עצמה בתחום המים באזור צחיח, עם מקורות מים מצומצמים ושנות בצורת רבות בהן עקבנו בחרדה אחר מפלס הכנרת, הצליחה להפוך את הגלגל הודות לשילוב של קבלת החלטה לעבור להתפלת מי ים לצד "חיידק הסטארט-אפ ניישן" שהפך את ישראל למובילת ידע בתחום ניהול משקי מים. עם ההצלחה באה המנוחה הלא מומלצת על זרי הדפנה - עליה אנחנו משלמים בחרדה וחשש מוצדק של תושבינו מאז תחילת השבוע.
מאז הקמתם של מתקני ההתפלה, כמות המים המותפלים בברזים של התושבים הלכה ועלתה במשך השנים. כיום, יש כבר יישובים רבים שבהם מים מותפלים מהווים כ-80% מהרכב מי השתייה שלהם. היכולת להפוך מי ים מלוחים למים ראויים לשתייה היא כמובן דבר מבורך, בטח באזור כמו שלנו, אבל זה רחוק מאד מלהספיק.
ההסתמכות על מקור מים עיקרי אחד באזור שלנו היא טעות מיסודה, ואת זה יודעים היטב כל מי שמעורבים בניהול משק המים, שמתכוננים לכל תרחיש חירום אפשרי למתקפות סייבר שמשתקות את תעשיית ההתפלה. כעת, המכה הגיעה מהמקום הלא צפוי של אירוע מזג אוויר חריג, שהביא לעלייה בכמות של אצות מיקרוסקופיות במי הים, שמתקני ההתפלה לא יודעים להתמודד איתן - ותפס את משק המים לא ערוך.
המנגנונים המוניציפאליים שוב הוכחו כיעילים, מהירים וחדים יותר - לאור הניסיון שנצבר בניהול אירועי קיצון בשנים האחרונות בשילוב קרבה לתושבים עצמם שחווים אותם
ראשון לציון היא אחת מארבע הערים הגדולות בישראל, עם כ-300 אלף תושבים. הרכב המים שתושבי העיר מקבלים מורכב מכ-45% מי קידוחים הנשאבים ממי התהום בבטן האדמה ברחבי העיר, וכ-55% ממים המסופקים ממקורות ומבוססים ברובם על מים מותפלים. העובדה שכמחצית מהמים שלנו בעיר מגיעים מקידוחים אפשרה לנו להמשיך ולספק מים לתושבים גם בעתות משבר. כמות המים המותפלים שקיבלנו מ"מקורות" ירדה משמעותית מאז סגירת מתקני ההתפלה. המשמעות של עובדה זו היא שאם העיר הייתה מסתמכת על כמות גדולה יותר של מים מהתפלה, היינו מוצאים את עצמנו באירוע אחר לגמרי.
נערכנו עם חברת המים שלנו "מניב ראשון" לכל מצב שעלול להתפתח - כולל אפשרות לסגירות מים זמניות באזורים שונים בעיר לצורך ויסות אספקת המים ועד הערכות לפתיחת תחנות חלוקת מים לתושבים. הגיוון במקורות אספקת המים שלנו מאפשר בינתיים מרווח נשימה ויכולת להמשיך ולנהל את צריכת המים בעיר מבלי לנקוט באמצעים דרסטיים, לצד הקריאה שלי לתושבים לנהוג באחריות ובחיסכון וצמצום צריכה עירונית, לרבות בריכות נופש והשקיה של המרחב הציבורי.
במשך שנים אנחנו מבקשים לקבל אישור להקמת קידוחים נוספים מהם ניתן לשאוב מי שתייה טבעיים מהאדמה. בינתיים בשנים האחרונות, משרד הבריאות כפה עלינו סגירת קידוחים למרות שאיכות מי השתייה בהם עמדה בתקן הנדרש, אפילו בקידוחים שייעדנו רק לעת חירום. והימים האחרונים ממחישים ביתר שאת את הצורך בהם.
המשבר הנוכחי גם מראה, בפעם המי יודע כמה בשנים האחרונות, את הצורך להעביר יותר סמכויות מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי. מתחילת המשבר, הראשונים להגיב ולנהל את האירוע באופן ברור היו הרשויות המקומיות ותאגידי המים שפועלים בתחומן. בזמן שברשות המים עוד ניסו להבין את האירוע ולהעריך לאן הוא הולך, ההסברה המסודרת לתושבים, כולל הוראות מה לעשות וצפי למה עלול להתפתח, יצאה מאיתנו. המנגנונים המוניציפאליים שוב הוכחו כיעילים, מהירים וחדים יותר - לאור הניסיון שנצבר בניהול אירועי קיצון בשנים האחרונות בשילוב קרבה לתושבים עצמם שחווים אותם.
הגיע הזמן שהשלטון המקומי יקבל יותר סמכויות גם בתחום הקריטי של ניהול משק המים. קבלת החלטות רחבה יותר בתחום מקורות המים ופיתוח של קידוחים למשל, יאפשר לנו להיערך הרבה יותר טוב לכל משבר מים שיתפתח בעתיד. ברור לכולם שגם זו היא רק שאלה של זמן.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.